יום ראשון, 15 באפריל 2018

מכתב לדוש





השבת, לקראת יום העצמאות, צורף למקור ראשון מוסף מיוחד, דואר ישראל, ובו מכתבים מבני דורנו לאישים מדור המייסדים.
גם אני התבקשתי להשתתף ובחרתי לכתוב לדוש (קריאל גרדוש):


שלום דוש יקר,
כבר עברו המון שנים מאז שנפגשנו באותו פאנל בנושא סטירה, גם טומי לפיד היה, זוכר?
לא, אין לי ספק שאתה כבר לא זוכר. לא רק בגלל השנים שעברו, אלא שבשבילך, איזו חשיבות כבר היתה לפאנל הזה? בשבילי, ישבתי באותו פאנל עם דוש!


רציתי לשתף אותך בהערכתי האופטימית לגבי מצבו של שרוליק.
באמצע שנות התשעים כבר חשבתי שהוא גוסס, אולי אפילו במצב של מוות מוחי, אבל נראה לי שהוא יצא מזה, הוא כבר מתלוצץ עם קריקטוריסטיו! (אפילו בלי מבטא הונגרי קשה לבטא את ההטיה הזו)


בראשית, כשיצרת אותו, הוא ייצג את ה"אנחנו" הישראלי.
לא שבאמת, על קרקע המציאות, התקיים "אנחנו" כללי כזה, תמיד היינו מפורדים ומפולגים לקבוצות, מגדרים, מגזרים, תתי מגזרים וכל מני תתי אחרים.
ה"אנחנו" התקיים כרעיון, כשאיפה ,כחזון. תוצאה של כמיהה כללית ליהודי חדש, עצמאי, שיודע להגן על עצמו. ובנוסף תרם לכך גם רעיון "כור ההיתוך" של בן-גוריון, חלק הזדהו וקבלו בברכה וחלק לא העלו בדעתם עדיין שאפשר להתנגד.
כמובן שגם המצב הביטחוני וההישרדותי בכל המישורים, של המדינה בראשית דרכה, יצר לכידות שאפשרה מין "אנחנו" כזה שהתבטא בשרוליק שלך. 


זה לא החזיק מעמד זמן רב (בלו"ז היסטורי).
כשהתחלתי לפרסם קריקטורות פוליטיות, הרגשתי שאין לי איך להשתמש בשרוליק, שהוא כבר לא רלוונטי, שכבר אין "אנחנו" בשום מישור. שרוליק התפצל לקבוצות השונות, כל אחת עם המאפיינים שלה. רק קבוצה אחת, זו שמכונה היום "האליתות הישנות", דיברה על עצמה באמצעות פליטיקאיה ואנשי-תקשורתה (כן, התקשורת היתה שלה) בלשון "אנחנו". הם שידרו את התחושה המקוממת שהם הישראליות בהתגלמותה ויצרו אצל שאר הקבוצות את התחושה שהן מודרות מה"אנחנו" האמיתי ומנוכרות ל"אנחנו" המדומה.
כך, בעיני, איבדנו את שרוליק. 


לפני כמה שבועות התבקשתי לצייר קריקטורה עבור תערוכה לכבוד שנת השבעים למדינה, שתוצג במוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון. עוד לפני שעלה לי רעיון כבר ידעתי ששרוליק יככב בקריקטורה הזו, ואז שמתי לב שבשנתיים-שלוש האחרונות יצא לי להשתמש לא פעם בדמותו של שרוליק, שבעניינים מסויימים אני מעז להתבטא, באמצעותו, בלשון "אנחנו". ולא רק אני, גם הקולגות שלי ממגוון הקבוצות והדעות חזרו לצייר אותו פה ושם בקריקטורות שלהם.
זה לא שיש כאן איזו תחושת אחדות או אחידות, להפך. אבל כבר אין אף קבוצה שמנכסת את ה"אנחנו" לעצמה, אפילו האליתות-הישנות כבר הבינו שהם רק עוד מגזר, חוץ ממיעוט קולני שעדיין מנהל מלחמת מאסף מכוערת בסגנון "מה שווה המדינה אם אנחנו לא שולטים בה", אבל זה כ"כ פאתטי שזה כבר לא מקומם. בטח לא במידה שתכריע את שרוליק.
אז שרוליק שוב איתנו, הלוואי שיתחזק ויתפוס שוב את מקומו הראוי. 


תודה לך דוש, בעיקר על שרוליק אבל לא רק,
שי צ'רקה


 עוד מכתבים מהמוסף, באתר מקור ראשון: https://www.makorrishon.co.il/category/70-%D7%A9%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/




אין תגובות: