יום שלישי, 11 בינואר 2011

דיסטאנס

ספור קצר שהתחלתי לצייר מזמן והשלמתי, סוף-סוף, בטיסה האחרונה






10 תגובות:

חתול אמר/ה...

אני מבין שהיית שריונר. גלילון...

דבימון אמר/ה...

חזק ביותר!!

לפני הרבה שנים אחת הנערות במדור כתבינו של עיתון אותיות (אותיות לילדים כיום...) שאמא שלה הייתה המורה לציור שלך ביסודי-ריאינה אותך וסיפרת לה את זה,לא?

שי צ'רקה Shay Charka אמר/ה...

לחתול: לא, גבעתי,
לבימון: לא יכול לזכור, אולי...

Ofer B. אמר/ה...

שי, לדעתי הסיפור הזה, כמו גם הספק סיפור שפרסמת לאחר המסע האחרון לבריטניה הם החומר ממנו עשוי קומיקס איכותי למבוגרים. בדיוק הדברים שחסרים לנו כל כך בסצנה המקומית (וכפנים שלנו מתורגמים לסצנה הבינלאומית). בדיוק כמו (ואולי תשובה ל...) סיפורים של אורי פינק בספר הצרפתי שלו, ובפרוייקט FINK. אני מודה שאני לא יודע כמה הצדקה כלכלית יש לזה, וזה בטח לא ישלם את החשבונות טוב כמו אותיות - אבל רואים שהכנסת את הנשמה שלך שם הרבה יותר ואני חושב שיבוא יום וזה יהיה הישג אדיר אם תוציא את כל אלו מאוגדים יחדיו בדפוס.

דבימון אמר/ה...

מסכים ביותר עם אופר!!

חננאל תורגמן אמר/ה...

שי, ממש אהבתי. אני תומך בעופר וכרגע ע"פ מה שפרסמת יש כבר שלושה מוכנים(גם ההוא שהיית ילד)

שי צ'רקה Shay Charka אמר/ה...

תודה עופר, וגם לכם דבימון וחננאל, לקחתי לתשומת לבי...

שלומית נאור אמר/ה...

המבט הנוסטלגי עם הניצוץ האירוני והאיור הרגיש הם טביעת האצבע שלך.

מסקרן לראות לאיזה עוד מקומות תיקח את זה. איזה זכרונות, תובנות ונקודות ביוגרפיות יזכו לחיים מחודשים.

תודה שי

אנונימי אמר/ה...

גליל, חגור, ררנ"ט... היו ואינם עוד. אבל צורת הדיבור של המפקדים בטירונות לא השתנתה. (:

שי צ'רקה Shay Charka אמר/ה...

אנונימי יקר, למרות עתיקותי בתקופה שלי כבר קראו לזה "אפוד" ולא "חגור", אבל גם זה עבר, היום זה "ווסט"